<h1>שו"ת הרשב"ש סימן י"ב</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ואחר שנתבאר שאין שום צד בטול במכירתך לר' ברהון ולא במכירת חמיך אליך, הבחירה ביד ר' ברהון למי שירצה לתת המותר יתן. אבל אם בא לישאל עצה יועצים אותו להחזירה לך כיון שהוא יודע שחמיך חייב לך ושאתה חייב לשלם בעדו ואין אומרים שינתן ליתום מפני שהוא כושל יותר מכלכם שאין מרחמים בדין, שאפילו נדון שהמכירה בטלה, אתה יותר ראוי ליטול המותר מן היתום שאין היורש יורש אלא עד שפרעו בעלי חובות. וכ"ש שאביו צוה בשעת מותו והאמינך שאתה גובה מנכסיו אפילו מן היתומים קטנים כדאיתא בפרק שום היתומים [ערכין כ"ב ע"א] ובפרק גט פשוט [ב"ב קע"ד ע"ב]. ולא יהא זה ר' ברהון שליש, נאמן הוא ויעשה שליש מה שהושלש בידו שהרי הוא היה שם בשעת הצואה כפי מה שאמרת. ובברייתא דפ"ק דמציעא [תוספתא פ"א ה"ו] שנינו והשליש נאמן משניהם וכתבה הריא"ף ז"ל שם לפסק הלכה. ובפרק מציאת האשה [כתובות ס"ט ע"ב] ובפרקא דחסידי אמ' יעשה שליש מה שהושלש בידו. וכל מי שיש דבר בידו נאמן הוא עליו כדאמרינן בפרק זה בורר [סנהדרין ל"א ע"ב] גבי ההיא סבתא דאפקידו גבה מלוגא דשטרי, וכן מבואר בפ' הכותב. ודאמרינן מצוה לקיים דברי המת כתב עלה ר"ת ז"ל דהיינו במה (משולש) [שהוא מושלש] ביד שליש. א"כ אפילו היו ברשות ר' ברהון מעות של מיתנא ושמע ממנו צואתו ואין שם עד אלא הוא נאמן הוא וחייב למסרם בידך משום מלד"ה. ואין עליך חיוב שבועה כלל שאם המעות הם של חמיך הרי הוא שמהו וידע ומצוה עליו לתתם בידך. ואם המקח קיים של ר' ברהון, והוא נותנם לך במתנה. ואם המקח בטל שלך הם לפי שר' ברהון מידך קנה ויחזיר לידך ואח"כ יהיה דין היתומים עמך וכשיבאו לדון עמך אתה טוען שאביהם חייב לך ואפילו לא היתה לך ראיה היית נאמן בשבועתך. ודברים ברורים הם לפי דעתי.
